<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שלישי סימן ע"א</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ולא שלש, [לשון הפייט]. שמעתי מקשים, למאן דאמ' [מנחות מ"א ע"א] ציצית חובת טלת הוא אמאי דחי עשה דציצית לאו דכלאים הא אמרי' באילו נערות [כתובות מ' ע"א] אבל הכא אי אמ' לא (בעינו) [בעינא] ליה (מה) [מי] אית' לעשה כלל, א"כ הכא נמי אי אמ' לא בעינן טלת בת ד' כנפים, לית כאן עשה, ואני אומ' שגם למאן דאמ' חובת גברא היא איכ' לאקשויי דאמ' בהתכלת [מנחות שם] אלא מאי חובת גברא נהי דחייביה רחמנ' כי מיכסי בה וכו' ונ"ל דלא קשי ולא מידי, דהתם ה"פ, היכא אמר' דאתי עשה ודחי את לא תעשה, כגון מילה בצרעת, דלא איפשר דלא לקימ' לעשה, כלומ' שאין אחד יכול לעכב על ידו, אבל הכי שהיא יכולה לעכב ולומ' לא בעינ' ליה [מי] (מד)אית' לעשה כלל מה שאין כן בציצית אך קשה מפר' אילו מציאות [ב"מ ל"ב ע"א] דאמ' טעמ' דכת' רחמנ' את שבתותי תשמורו [שמות ל"א], הא לאו הכי הוה אמינ' ליצית ליה, הוה ליה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, מאי האי דקאמ' אין עשה דוחה לא תעשה ועשה, הלא אפי' עשה גריד' לא דחי דקיימ' לן [קידושין ל"ב ע"א] אב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואי בעי אמ' אב אני מוחל על כבודי לית כאן עשה, ובדחוק יש לתרץ אפי' אם היה מוחל, מ"מ אם יכבדו מצוה יש לו.
